יוצאות אל האור

התפתחות ושגשוג של נשים

איפה אני מוצאת משמעות? לאילו כיוונים אני מבקשת להתפתח? האם באמת בחרתי את השביל שאני הולכת בו או שאיבדתי את דרכי וגם את מפת הדרכים?.

יוצאות אל האור דליה זליברטל

שם השער "יוצאות לאור", ובכן, למה דווקא "יוצאות לאור" ולא "יוצאים לאור" או לפחות "יוצאים/ות לאור"? ראשית, מסיבה לגמרי מציאותית, רב המטופלים בקליניקה לטיפול בתנועה הן מטופלות. אני נוטה לחשוב שברב הטיפולים באומנויות אפשר למצוא יותר נשים מגברים ובתנועה, על אחת כמה וכמה. מהלך חיי אשה מקבל את ביטויו קודם כל בגוף. אבני הדרך הכי ברורות הן, קבלת הוסת, בקיעת קרום הבתולין, הריון, לידה, הנקה (שוב ושוב) וגיל המעבר. מהרגע שאשה מגיעה לבגרות מינית, חייה הם גלגל חוזר של המחזור החדשי, של הריונות ולידות. אני קוראת לתקופה הזו שבין קבלת הווסת לגיל המעבר התקופה המחזורית. זו תקופה של עשרות שנים שלהתפתחות יש צורה ספירלית של מצבים שחוזרים על עצמם שוב ושוב אבל באופנים שונים. בכל גיל, המחזור שונה, כל הריון הוא אופרה אחרת, כל לידה שונה וכל ילד מייצר אתגרים שונים. גידול ילדים מציב את האשה (ולא רק אותה) אל מול מראה מטפורית, אותה לא ניתן לכסות. האשה לומדת את כוחותיה וגבולותיה, לומדת על כמות המשאבים שלה, יכולת ההתמסרות ולקיחת האחריות. המציאות האינטנסיבית והתמודדויות החיים הם ספר הלימוד הענקי. ספרי הדרכה אולי נותנים מענה פה ושם אבל בסופו של דבר התשובות נמצאות באשה. ונרשמות גם בגופה. גם אשה שלא נכנסת ל"מסלול" הזה נמצאת בו מבלי משים עם דגש על ההיעדר. בתקופה הזו האינטנסיביות הרבה גורמת לנשים ללכת לעצמן לאיבוד. הן כאילו נלפתות בפלונטר בלתי נראה של חוטי המציאות שסוגרים עליהן ומסתירים את האייכויות הנוספות והייחודיות שלהן: מה שמעניין אותי לחלות ולחקור הוא איפה האשה במעגל החיים, במה היא מוצאת משמעות, לאילו כיוונים היא מבקשת להתפתח. האם באמת בחרה את השביל בו היא הולכת, או שאיבדה את דרכה וגם את מפת הדרכים. בעבודתי הטיפולית אני רואה שליחות ללוות נשים בתהליך של פרימת הפלונטר הזה תוך כדי שחרור מציפיות מסורתיות. אני עדה לפליאת הגילוי העצמי המלווה במתן כלים ואומץ המסייעים לגדול לגודל של עצמן. אני כל פעם עומדת שמוטת לסת אל מול תהליכי צמיחה ושגשוג של נשים. זה לא קורה באחת, לעתים זה תהליך ארוך ולא תמיד לינארי אבל כשזה מתרחש אין גבול לנחת.

בעבודתי הטיפולית אני רואה שליחות ללוות נשים בתהליך של פרימת הפלונטר תוך כדי שחרור מציפיות מסורתיות.

יצאו אל האור

נשים ותהליכים מרגשים שהייתי שותפה אליהן

מבלי לחשוף פרטים מזהים ולאחר שקיבלתי רשות ואישור על הטקסט, אזכיר כאן כמה דוגמאות (הפרטים המזהים הוכמנו ללא הכר): נועה (שם בדוי) הגיעה לטיפול מתוך מטרה למצוא בן זוג. היא לא ראתה כל תכלית לחייה בלי מימוש המשימה הזו. במהלך שנות הטיפול נפתחה לכיוונים חדשים. היא התפתחה מאד מבחינה מקצועית ונחשבת בת סמכא בתחומה. עמיתים ואנשי מקצוע פונים אליה שוב ושוב לעצה ותמיכה. היא התפתחה מאד בתחום האקדמי ובתחום אומנותי שהתמקצעה בו. בזיקה לכל אלה, הרפרטואר התנועתי שלה השתכלל ללא הכר. אגב, עד היום אינה נשואה ולא לגמרי ברור אם היא בכלל מעוניינת בכך. רחל (שם בדוי) הגיעה לטיפול מתוך חשש גדול וקושי לברר לעצמה את הכיוון המקצועי שלה ואת זהותה המינית. רחל נכנסה לתהליך ארוך של הסרת מסכות ולבישתן שוב כדי לשוב ולהסירן. היתה תחושה שרחל משחקת עם עצמה מחבואים. היא עזבה כמה פעמים את הטיפול בשביל לשוב אליו בהמשך. במסע ארוך ומפותל של הסרה איטית ועדינה של השכבות שהסתירו ממנה את עצמה, רכשה רחל מקצוע בו היא עובדת בהצלחה רבה וכן לאחר כמה נסיונות שלא צלחו, בנתה זוגיות טובה ובריאה עם אשה והן חובקות יחד שני בנים מתוקים. רחל לא מסתתרת יותר והיא מצהירה על העונג הגדול בלהיות אמא. לאחרונה נכנסה לתהליך של הבאת ילד נוסף.

ציירה: כלתי, נועה פינקילשיין | דרך: רישום תלוי על הקיר אצלי בקליניקה

אביגיל (שם בדוי), בתחילת שנות העשרים, הגיעה דווקא לטיפול בתנועה עקב התקפי סחרחורות חריפים שלוו בחשש מהתעלפות. כל הבדיקות שנערכו הראו שהיא בריאה. בגלל הפחד מהתקפי הסחרחורת שלכאורה התרחשו בלי כל הודעה מוקדמת, היא נמנעה מלצאת מהבית, לא נפגשה עם חברות, לא יצאה עם גברים ולא סימנה לעצמה מטרות בגלל החשש שלא תעמוד בהן. עקב בצד אגודל, לאורך הזמן , אביגיל הכירה ביכולות ובמשאבים שלה, סיימה לימודים, עשתה תעודת הוראה ולימדה בהצלחה גדולה בבית ספר. היא רכשה מקצוע טיפולי נוסף ובהמשך מצאה עצמה במקום עבודה בו היא מרגישה לגמרי "בצלחת שלה". אביגיל גם הפכה אקטיבית בתהליך מציאת בן זוג. היא יודעת מה חשוב לה ועל מה לא תתפשר ומחזיקה בידיעה שהבחירה בידיה. שלומית (שם בדוי) אשה בעלת נוכחות מרשימה מאד, יש לה משפחה גדולה והיא היתה מושקעת בטיפול במשפחה במשך עשרות שנים בתוך קהילה של אנשי אמונה. נסיבות חייה אפשרו לה להתחיל במסלול אקדמי בגיל מבוגר יחסית. מאז ובמהירות מעוררת השתאות ההתקדמות שלה באקדמיה נמצאת בנסיקה תמידית. היום היא בדרך להשלמת התואר השלישי. לשלומית אמירה אקדמית מאד ברורה ואין ספק ביכולותיה האקדמיות המזהירות. נפגשנו כאשר שלומית היתה באמצע לימודי הדוקטורט. ההתמודדות של שלומית אינה קלה. היא נדרשת לג'נגל כל העת בין הציפיות של חלק מבני משפחתה, ושל אנשי הקהילה אליה היא משתייכת, שיש להם ציפיות מאד מוגדרות ומסורתיות לגבי תפקידי האשה בקהילה ובמשפחה לבין אש ההתפתחות האקדמית. התחום האקדמי נותן לשלומית משמעות וחיות סוערת. נושאי המחקר מרתקים אותה, היא חריפת מחשבה, מקורית מאד וסקרנית לייצר אמירה אישית, והכרה אקדמית. זירת התמודדדות מאתגרת נוספת היא העולם האקדמי שנחווה על ידי שלומית כמונוליטי בהשקפתו הפוליטית, ובאופיו החילוני. שלומית חוששת שוב ושוב מדחיה א-פריורי בגלל סגנון הלבוש החריג שלה והחוויה שהיא דחויה בטרם תפתח את פיה או תכתוב פסקה אחת. לאט לאט ובאומץ רב, שלומית מגלה את הדרך הנכונה לה לחיות בכל העולמות הללו מבלי לוותר על אף אחד מהם ומבלי לוותר על זהותה. זה לא קל אבל היא שם! וגם אני, בכל טיפול מגלה חלקים חדשים בתוכי, את היכולת להיות קשובה, אמפתית, סקרנית וסבלנית לתהליך. אני כאילו מחזיקה בידי פנס קטן ומגששת יחד עם הנשים שמוכנות לצאת להרפתקאת הטיפול ולא מפחדות להרים כל אבן כדי לגלות את עצמן.