עד ירד הליל

אשים ליבי לסגול הרועד

כשמדובר בהתבוננות על העולם ומקומי בתוכו, אני אוהבת להתלות במי שהוא בעיני המתבונן האולטימטיבי המשורר נתן זך. בעוד שכולנו מכירים ויודעים בעל פה לפחות את השורות הראשונות של השיר:

אני רוצה תמיד עינים אני רוצה תמיד עינים כדי לראות את יפי העולם ולהלל את היפי המפלא הזה שאין בו דפי ולהלל את מי שעשה אותו יפה להלל ומלא, כל כך מלא, יפי. וגו'...

נתן זך

אני דווקא מעדיפה לשים לב לסגול הרועד. שימו לב לסגול הרועד / נתן זך שימו לב לסגל הרועד, מששו את הרוח, היטב געו בעץ. הוא ירק ובצמרת מוריק עוד יותר והגזע מאכל מעט אך עודו אוכל בכל פה את לשד האדמה שאיננה נראית כאן לעין בעיר. שימו לב, מששו, געו היטב. כפלים לשאף את האור, להאיר כל ענן. הוא עובר. והליל לא יאחר. (כל החלב והדבש)

אני מודה לזך שקורא בשיר הזה להתבוננות אקטיבית, סקרנית ומפוכחת לאמור, מששו את הרוח, געו בעץ, העץ לא מושלם, גזעו מאוכל ולמרות זאת הוא חי מאד ואוכל בכל פה , שלא לומר מוצץ את לשד האדמה. לשים לב , לשיטתו של זך, זה למשש, לגעת היטב, גם כשלא הכל נעים למגע. יש איזו בהילות לחוש, להרגיש לשאוף, לא להחמיץ דבר כי "הליל לא יאחר". אני יודעת שזמני מוגבל על פני האדמה, זאת גם נוכח העובדה שרק בעשור החמישי לחיי למדתי את המקצוע שלי. עד שיגיע הליל, אני רוצה להיות כל הזמן סקרנית אקטיבית, לחקור, למשש, ללוש, לחפון, להבין, להתוודע, לבלוע, ללמוד ולהפתיע את עצמי ואחרים. אני רוצה תמיד עיניים וידיים ורגליים וגוף וחושים חדים, ודחפים ויצרים ואנרגיה ותנועה וריקוד עד שיבוא הליל.

שימו לב לסגל הרועד

עד שיגיע הליל, אני רוצה להיות כל הזמן סקרנית אקטיבית, לחקור, למשש, ללוש, לחפון, להבין, להתוודע, לבלוע, ללמוד ולהפתיע את עצמי ואחרים. אני רוצה תמיד עיניים וידיים ורגליים וגוף וחושים חדים, ודחפים ויצרים ואנרגיה ותנועה וריקוד עד שיבוא הליל.

דליה